פסק-דין בתיק רת"ק 21622-08-12

הרקע וטענות הצדדים :

1.         המחלוקת בין הצדדים בבבקשה שבפני נסובה על שאלת חובת המשיבה לשלם למבקשת את תגמולי הביטוח בגין נזק שנגרם לרכבה המבוטח אצל המשיבה. לטענת המבקשת ביום 29.05.11, מצאה את רכבה בחניה שליד ביתה כשהוא ניזוק מאחור. המשיבה, חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב, דחתה את בקשתה לכיסוי הנזק ומכאן הוגשה על ידה התובענה לבית המשפט קמא.

2.          בפסק הדין שניתן ביום 8.7.12, קבע בית המשפט כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הנזק שנגרם לרכבה, נגרם כתוצאה מתאונת דרכים. בית המשפט הוסיף כי המבקשת עצמה לא יודעת כיצד נגרם הנזק ואף ציינה בעצמה כי לאחרונה מתנכלים לה. כמו כן, התביעה נתמכת בצילומי הרכב בהם נראית מכה קשה מלמעלה למטה של מכסה תא המטען ולא של פגיעה מאחור. חרף זאת, המשיבה הסכימה כי באם תעבור המבקשת בדיקת פוליגרף ויתברר כי היא דוברת אמת הם מסכימים לשלם את התביעה, אך המבקשת סירבה. לנוכח כל האמור, דחה בית המשפט את תביעת המבקשת משקבע כי  המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה.  

3.         מכאן בקשת רשות ערעור שבפני, בה נטען כי בית המשפט טעה כשקבע שהמבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה, וכי לא היה מקום לקבל את גרסת המשיבה שבוססה על השערות בלבד, כאשר בתביעות ביטוח הנטל מוטל על שכמו של המבטח (המשיבה) להראות כי הנזק ארע במעשה מכוון של המבוטח (המבקשת). על כן, מאחר והמשיבה לא הצליחה לסתור את גרסת המבקשת, על בית המשפט היה לקבל את גרסתה. עוד נטען כי שגה בית המשפט קמא בכך שסמך את פסק דינו על תצלומי רכב בלבד מבלי שהוגשה חוות דעת מומחה בעניין, וכי  טעה בית המשפט אף בכך, שהעניק משקל ניכר בהחלטתו לעובדה שהמבקשת סירבה לעבור בדיקת פוליגרף לאימות גרסתה.

4.         מנגד ציינה המשיבה בתגובתה, כי הבקשה אינה עומדת בתנאים למתן זכות ערעור וכי בית המשפט נתן את פסק דינו על סמך התרשמותו מהעדויות שנשמעו בפניו. לדידה, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את יסודות מקרה הביטוח, שכן לא הצליחה להוכיח כי הנזק אכן ארע במהלך הלילה בחניית ביתה, וכי היא איננה יודעת כיצד אירע הנזק. המשיבה הטעימה כי על פי החוק וההלכה, על המבוטח מוטל הנטל להוכיח את יסודות מקרה הביטוח. עוד צויין כי במקרה זה הנזק שנגרם לרכב המבקשת, אינו תואם את גרסתה וכי מבירור שערכה המשיבה עולה כי קיימות סתירות רבות ומהותיות בגרסאות שנמסרו על ידי המבקשת ובני משפחתה. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת לא הרימה את הנטל, בשל כך שהעידה בעצמה כעדת שמיעה ולא הביאה את בתה להעיד, שהיא זו אשר מצאה את הרכב אשר ניזוק בחניה.

דיון והכרעה :

5.         ידוע כי תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי הליך מהיר ולא יקר, וזאת, בכדי למנוע הצפתם של בתי המשפט בתביעות בסכומים קטנים. כפועל יוצא מתכלית זו, הותרה סטייה מדיני הראיות ומן הפרוצדורה הנהוגה במסלולי התביעה הרגילים [סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:" חוק בתי המשפט") וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז - 1976] וזו אף הסיבה כי המחוקק לא אפשר ככלל ייצוג בעלי הדין על ידי עורך דין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט).

6.         המחוקק אף קבע כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט). על כן ובשים לב למיוחדות ההליך ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה.

7.         עם זאת במקרה דכאן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובתיק בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת מבלי להיזקק לדיון בנוכחות הצדדים, משנראה כי לא תפגע זכותם כבעלי דין. כן מצאתי כי דין הערעור להתקבל , שכן אין לקבל את מסקנתו של בית המשפט קמא, כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה.

8.         אין חולק כי כפי שציינה המשיבה, הכלל הבסיסי בתביעות ביטוח לעניין נטלי הוכחה, הינו כי על המבוטח להוכיח את קרות מקרה הביטוח, ואילו על המבטח, הטוען לפטור מאחריות, להוכיח קיומו של חריג לאחריות הביטוחית [ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (פורסם בנבו, מיום 5.10.06); ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך ב' , עמוד 1313 (2009)].  

9.          בענייננו, בית המשפט קמא קבע כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה, ולכן התביעה נדחית (עמוד 2 לפסק הדין). מכאן אצא לבחון האם אותו נטל אשר בית המשפט קמא הטיל לפתחה של המבקשת, אכן מוטל על שכמה והאם ניתן לקבוע כי היא לא עמדה בו.

10.        בית המשפט קמא קבע כי: "אין חולק על כך שהרכב חנה בחניית הבניין ומשניגשה התובעת לרכב בבוקר גילתה נזק בחלק האחורי" (עמוד 2 לפסק הדין). דברים אלו עומדים בניגוד לטענת המשיבה, בתגובתה לבקשה דכאן, כי המבקשת לא הוכיחה את מקרה הביטוח, דהיינו שהנזק ארע בלילה בחניית ביתה (פסקה 12 לתגובת המשיבה).

            לאחר שקבע כי הנזק ארע בחניית הבניין, ציין בית המשפט קמא כי המבקשת לא יודעת כיצד נגרם הנזק ויש לה השערות בלבד וכי היא עצמה ציינה כי בעת האחרונה מתנכלים לה, ומכאן לא הצליחה להוכיח כי לא מדובר במעשה מכוון של אנשים המתנכלים אליה. עוד ציין בית המשפט כי מתצלום החלק האחורי של הרכב, נראה כי הנזק ארע על ידי מכה מלמעלה למטה ולא מפגיעה מאחורה.

12.        צא ולמד אפוא, כי בית המשפט הטיל למעשה לפתחה של המבקשת את הנטל לשלול קיומו של חריג לפוליסה, ולא היא. בעשותו כן, הוא למעשה זקף לחובתה של המבקשת את העובדה, שלא עמדה בנטל להפריך את טענת המשיבה כי התקיים החריג למקרה הביטוח; בעוד שכל שנדרש מן המבקשת הוא להוכיח את עצם קרות מקרה הביטוח, ואילו הנטל להוכחת חריג המצדיק את שלילת מקרה הביטוח, כמו טענות מרמה, מוטל על המשיבה.

13.        במקרה זה, מצאתי כי המבקשת עמדה בהוכחת מקרה הביטוח כנדרש. טענת המשיבה כי הנזק לא ארע בחניית הבית, הינה טענה בעלמא שלא הוכחה כלל ועיקר, כאשר כל שעשתה המשיבה נותר בגדר הפרחת השערות, בדבר מעשה מכוון או מרמה, ולא מעבר לכך.

            בעניין זה אין אלא לחזור ולהפנות להלכה, העולה אף מהפסיקה אליה הפנתה המשיבה עצמה, כי מבטח הטוען לפטור מאחריות, עליו הנטל להוכיח קיומו של סייג לחבות. בענייננו, המשיבה לא הוכיחה את קיומו של הסייג, וכל שעשתה הוא להטיל דופי בגרסת המבקשת, ובכך לא סגי.

14.        עוד יוער כי למרות שבית המשפט קמא לא קבע ממצא לעניין מהימנות המבקשת לנוכח סירובה להיבדק בבדיקת פוליגרף, עדיין צוין אותו סירוב, במסגרת הטיעונים לחובת המבקשת, ונראה כי ניתן לו משקל יתר. לאור חולשותיה של בדיקת הפוליגרף, נראית לי הגישה המרכזית בפסיקה, לפיה אין להסיק מסירובו של מבוטח להיבדק בפוליגרף לעניין מהימנותו (ראו: ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך ב' , עמוד 1362-1363 (2009). מכאן אף טעם זה, אינו יכול להוות בסיס לשלילת גרסת המבקשת. עוד יצויין כי המבקשת העידה כי החוקר שפנה אליה מטעם המשיבה, חקר אותה בטלפון ביום בו קיבלה בשורה קשה, ועל כן בקשה ממנו לשוחח ביום אחר אך הוא מסרב, ואף קרא לה שקרנית, דבר שלא נסתר על ידי המשיבה. אף עניין זה יש לקחת בחשבון, בהקשר של סירובה להבדק בפוליגרף.  

15.        לא מצאתי להיעתר לבקשה החילופית של המשיבה, כי באם יתקבל הערעור תושב התובענה לבית המשפט השלום כדי לאפשר לה להעיד חוקר מטעמה. יש לזכור כי המשיבה לא פירטה מה היו ממצאי החקירה שערכה, לא בדיון בפני בית המשפט, ולא בתגובה לבקשת רשות ערעור. בעניין זה יודגש כי התאונה ארעה ביום 29.5.2011 ,כאשר מועד הדיון בבית המשפט קמא היה ביום 4.6.12, היינו, שנה לאחר מועד התאונה. והנה, למרות האמור, ציין נציג המשיבה, כי הנושא עדיין בחקירה והם לא יוכלו לחשוף את הדו"ח (פרו' מיום 4.6.2012, עמוד 1, שור' 10-11). יוצא איפוא כי לא אצה הדרך למשיבה, אשר מחד שללה מהמבקשת את תגמולי הביטוח, ומנגד במשך חודשים רבים, לא מצאה לסיים את הדו"ח. על כן, עיקר העניין אינו באי התייצבותו של החוקר מטעם המשיבה בבית המשפט באותו יום, אלא בכך שהדו"ח טרם גובש. בשים לב לכך, ולאור חלוף הזמן ממועד התאונה, לא היה מקום להעתר לבקשת הדחייה בבית המשפט קמא, ואין מקום למתן  מקצה שיפורים בערעור למשיבה.

16.        לא מצאתי ממש אף בטענת המשיבה, כי המבקשת בחרה להסתיר את העובדה שביתה היא זו אשר נהגה ברכב, בכדי להימנע מהשתתפות עצמית גבוהה יותר, טענה שנטענה ללא שהובאה ראיות לביסוסה (פרט להפנייה לשוני מסוים בשיחות של בני המשפחה),  והכל כאשר מדובר בהפרש של 845 ש"ח  בלבד (ראה עדות פרו' מיום 4.6.12, עמ' 3, שור' 4-7).